Square 1

Square 1

מאיפה מתחילים?

אולי דוקא ממקום בלתי צפוי.

עליתי לירושלים.

הר המנוחות.

הלוויה בערב חג השבועות.

אבא של חבר, איש ישיש ויקר שחייו נקטעו בתאונה.

ניצול שואה.

אחד מאלה שידעו לספר וגם כתבו.

קראתי את ספרו.

חצה את התופת ויכול לה.

בנה מחדש חיים ומשפחה לתפארת

ורק אלהים יודע מהיכן גייס את הכוחות.

ואני, שטעם דיווש האופניים בגרמניה עדיין בפי,

והתופת, והיערות, והשפה, והעוגות -

וברלין הנבנית כבירת העולם החדש ומרוצפת באתרי זכרון אמיצים -

נמהלים זה בזה

עומד שם ותוהה.

האם הטוב שראיתי שם על שפת האגמים, אכן טוב הוא?

האם הרע שפשט אז על הרחובות ותחת כל עץ רענן אמנם נכחד?

ומה על הזקנים בבתי הקפה? איפה היו הם?

איך אני מעז להשוות?

האמנם יש קווים מקבילים?

ואני תוהה ומוטרד.

הערבוביה הזאת – שהפכה קרבן טהור לנוגש.

אילו רק מצאתי את הנקודה שבה הופר שיווי המשקל הברור כל כך.

ואני תוהה.

אין לי תשובות מוחלטות.

יש לי רק הרהורים כואבים.

חשבון נפש של היפוכונדר לאומי שרואה את המדינה שמסביבו כבועה נמוגה והולכת.

שנאחז בהקבלה הסטורית איומה כנקודת פתיחה.

שזוכר את הביטוי "יודו-נאצים" כטראומה לאומית.

אבל,

אולי למרות הכל,

כדאי להרהר קצת -

ואולי אם נבין איך זה קרה שם, דוקא שם.

נדע להתבונן במראה היום ולראות את דמותנו האמיתית -

ההולכת ונאכלת באש.

כדי להוסיף אנדרלמוסיה -

אני בוחש עבר, הווה ועתיד.

ומה יותר מרתק -

מאשר לקחת חשבון נפש מר -

לטבל אותו בקצת ציניות מגוננת

ולנער לפני השימוש.

... המשך יבוא