על קווים עקומים, מתמטיקה ושכל ישר

חלום של כל זוג צעיר בארץ הקטנה הזאת -

בית צמוד קרקע.

והשבוע זה סוף סוף קורה.

יותר צמוד קרקע מזה -

פשוט לא יכול להיות.

עיר אהלים בשדרות רוטשילד.

על אדמת ארץ הקודש -

ארץ ישראל היפה,

מול ארץ ישראל השלימה.

אז בואו ונרשום את עיר האהלים בטאבו,

נבנה להם כביש עוקף כלשהו

(שהרי בלי כביש עוקף אין התנחלות ראויה)

ובא לציון גואל.

אפילו היכל תרבות יש להם כבר,

ממש ממול, ליד בניין הבימה המתחדש,

כזה שגם טובי האמנים ישמחו להופיע בו.

אפילו חרם לא יהיה.

הכל טוב.

מחכים רק לביבי שישלוף כבר עוד איזה ארנב מתוך הכובע של אטיאס.

ולכבוד שני אלה,

נדבר הפעם ברצינות על שטחים וכלכלה.

אילו היינו עוסקים במתמטיקה הייתי מתחיל בכך

שצריך להוכיח (צ"ל):

שדרך כל שלוש נקודות עובר קו ישר אחד - אם הנקודות מספיק עבות.

לכל מדינה בעולם יש גבולות.

לחלקן יש מזל, והן יושבות על איים -

ואז רק לדגים יכולות להיות דרישות טריטוריאליות.

לרוב המדינות האחרות, יש גבולות יבשתיים.

לחלקן יש סידור פשוט והגיוני -
לדוגמה -

הגבול בין יוטה, ניו-מקסיקו, אריזונה וקולורדו,

נראה ככה:

קווים ישרים ודקים.

ונקודת המפגש של ארבע המדינות נראית כך:

פשוט תענוג.

אבל... כמו שאתם יודעים... 
זה לא המקרה אצלנו.

ומכיוון שאני חושש,

שלא יצאתם לאחרונה לרכיבת אופניים

במגרון, אלקנה, אבני חפץ או אלפי מנשה.

כדאי שתקליקו ותתבוננו במפה הרצ"ב -

(והיא מאד מפורטת באדיבות יחידת המיפוי של משרד הבטחון):

גדר הבטחון – החלטת ממשלה ( והיא עודכנה לאחרונה בשנת 2007. אחרי זה או שלא היתה ממשלה או שלא נתקבלו החלטות),

הקו הירוק - פשוט הלך לאיבוד,

כנראה שנגמר להם הצבע הירוק במדפסת.

אבל יש במקומו קו סגול עבה.

ויש גם קו סגול דק.

760 ק"מ של קו סגול דק ומפותל.

גדר ההפרדה.

אילו היו מציירים אותו עבה,

לא היו מבחינים בפיתולים.

בעצם לשם כך - צריך שיהיה עבה עד מאד.

מאד מאד.
זה יעזור לנו להוכחה המתמטית הנדרשת - 
שכל קו יכול להיות ישר...
אבל זה ידידי היקרים, 
הקו שמגדיר

(בינתיים... באופן זמני...עד שנמצא פרטנר...) -

גבולות בני הגנה
של מדינת היהודים.

החומה הסינית קטנה עלינו.

אקרשטיין שמח בבנין ארצנו

כי הוא מייצר את חלקי הבטון.

מחיר כל ק"מ הוא – 10,000,000 ש"ח

ואתם משלמים.

צרכי בטחון?

ייתכן.

הגנה?

יכול להיות.

טרור?

לא עלינו.

תסתכלו טוב:

הגדלתי לכם רק קטע קטן.

נעזוב לרגע את הפלשתינאים.

נתעלם מהם לגמרי.

אתם יכולים להגן על זה?
אין שום סיכוי.

גם ביבי לא.

אפילו כאשר הוא מתוגבר באודי ברק,

או בליברמן רעם.

ובאמצע.
בדיוק באמצע -

המובלעת שבולעת-
אולי פשוט נקרא לה בולען.
יושבים להם כמה יהודים באלפי מנשה,
את בעיות הדיור שלהם כבר פתרו מזמן (על חשבונכם) -
ואין להם סיבה להצטרף למאהלי המחאה.
ממש יהודים טובים.
יהודים לדוגמה.

שבעה (!) בתי כנסת בניתם להם ברוב נדיבותכם,

אבל הפעם -

לא נתעסק עם בתי הכנסת,
היום אנחנו מדברים על כלכלה וקווים.

המובלעת שבולעת -

כסף!

אם כל ק"מ גדר עולה 10,000,000 ₪ 
כמה עולה לנו כל יהודי יקר באלפי מנשה?

התבוננו שוב במפה. 
ראו את הקו המתפתל כשיכור על פני הגבעות. 
כמה זוגות צעירים אפשר לשכן בגליל או בנגב?

כמה מסילות רכבת אפשר לסלול לאילת, למטולה -

או אולי אפילו לירושלים?

110,000,000,000 ₪

(מאה ועשרה מיליארד ש"ח)

השקיעה המדינה שלנו ב-250 אלף בני הטובים

המיישמים איכות חיים בשטחים -

בתוך הקו הסגול הדק והמפותל הזה -

על חשבונכם.

גבולות בני הגנה?

למה שלא נקרא לילד בשמו -

טמטום.

אז אנחנו יודעים כבר -
שכלכלה לא מלמדים בבית הספר אצל אטיאס.

אבל ביבי מלומד גדול,
אפילו כותב ספרים על נושאים כאלה ואחרים,
ובכלל יש לו עדת מאמינים שחושבת 
שהוא קוסם מדהים,
מומחה לשפנים וארנבות
(בעיקר תחת לחץ).

אולי יואיל ויכתוב לנו גם את המהדורה הבאה של 

ספרי המתמטיקה,

ויוכיח לנו,

בקלי קלות,

שאכן - דרך כל שלוש נקודות תמיד יכול לעבור קו ישר אחד - 
אם הנקודות מספיק עבות.

ככה נראית הגדר.

ככה נראים הגבולות שלנו
ככה מכלכלים אצלנו סדרי עדיפויות לאומיים -

ובדיוק בגלל זה -

הילדים באהלים.

ואם תקראו את חינמון השלטון -

תראו שהכל טוב.

היתה אמנם איזו הפגנה קטנה במוצ"ש,

אבל ברק לא הפסיק את החופשה בחו"ל,

וביבי אמר שהכל יטופל -

סליחה... הוא התכוון לומר שהכל כבר טופל
הוא הרי חשב על זה מראש,
כמו על כל השאר
ועכשיו הוא רק מודיע לנו  -
בעוד מסיבת עיתונאים של דמגוגיה ומבטים חלולים אל האופק  -
שהוא מזיז ומניע את הגלגלים,

בכיוון המצויין -

כולם ביחד יסחבו אלונקות -
הסופרטנקר ימריא בחזרה לכבות שריפות של טפשים אחרים

ואנחנו נרכב כולנו על האופניים,
לתפילת הודייה בקבר יוסף.
רק עשו לו טובה -
ותשכחו בבקשה -
את העובדות הפשוטות:

תקציב משרד השיכון לשנתיים(!) הבאות -

קצת פחות מששה מיליארד ש"ח

לפי החשבון שלי בעוד שלושים ושש שנים (אי"ה)

נגמור לשלם עבור הפיתוח שנעשה כבר בשטחים

ואז נתפנה לבנות דירות לצעירים.

קודם לחרדים... כמובן.

אחר כך למפוני השטחים...

ואחר כך לכל השאר.

מה קרה?
בוער לכם משהו?

שדרות רוטשילד מחכות לכם.

ארבעה כיווני אוויר.

ורק עוד הערה אחת על הגדר והכסף שלכם – 
כ-70 ק"מ בערך מיועדים לפירוק.

למה?

אופס! טעינו.

הלכו 700,000,000 ₪.

איך כתוב בתחתית דפי החשבון בבנק -

טל"ח.

נ.ב מתארגנת רכיבת אופניים לאורך הקו הסגול. נא לעבור באפסנאות אצל חוטובלי לחתום על שכפ"ץ אוורירי מיוחד לרכיבה קייצית. לבוש צנוע - חובה.

מכתב לאם עבריה

אמא יקרה,

אני יודע שהבטחתי להמליץ על כיוון לפתרון.

אני יודע שהזמן דוחק.

אני יודע שלחץ הדם הלאומי שלנו עולה לרמות מסוכנות

וזה קורה דוקא בזמן שהרופאים שובתים.

אבל אני... 
אני דוקא רוצה להתחיל עם שיר:
"רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר זרַע טָמַנּוּ..
לֹא עוֹד"  (!)

גם אני, בדיוק כמוך אמא,  קראתי את עיתוני סוף השבוע האחרון

ונאחזתי חלחלה.

כך בדיוק נראית מדינה שאיבדה דרך.

החלטתי לצאת להירגע

והלכתי לטייל קצת בחצות הלילה

בשדרות רוטשילד בתל-אביב -

השדרות ע"ש הנדיב הידוע.

ושם ראיתי אותם

בטורי אהלים קטנים.

ראיתי את צעירי הארץ הטובה הזאת השובתים שם -
בגלל מצוקת הדיור,
ונזכרתי בהמשך השיר:
"הֵא לָךְ הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נֹעַר טְהַר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַּפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶׁתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית וְאֵיפֹה?"

מודה באשמה- היינו בזבזנים עד מאד.

אפילו יותר מהנדיב הידוע, 
שעל שמו קרויה השדרה.

הזנחנו את הנוער הזה.
בדרך כלל... אנחנו שומעים את השיר הזה בטקסי אזכרה -
ושכחנו את החיים.

הרשינו לממשלות הנבובות של המדינה הזאת - 
לבזבז את כספנו על ממסד דתי ענק המשרת רק את עצמו.

על מערכות חינוך נפרדות המקדשות בערות,

ועל גדודי אוכלי חינם שאנו נושאים על גבנו;

ואילו... אילו רק היה זה אחרת -

יכולנו לשכן את כל הנוער הזה

ברוטשילד 1 .

אז מה אנחנו בעצם רוצים?

מדינה אחת.

חוק אחד.

חינוך אחיד.

עכשיו!

ומה אנחנו מקבלים במקום זה?

מהומות במאה שערים.

אני קורא בעיתון:

"...שתי דמויות מפתח החשודות בעבירות מס בשכונה החרדית נעצרו - ובמקום פרצה הפגנה אלימה שבה נפצעו שישה שוטרים. ולסערה הבאה? החרדים דורשים לסגור 42 רחובות לתנועה בשבת....”

אכן היינו בזבזנים עד מאד.

והמדינה שלנו -

איפה היא?
מה היא עושה?
"וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתּוֹ!
מֵאָה שְׁעָרִים הוֹד וָכֹחַ, קֹדֶשׁ לְעַם מְכוֹרָתוֹ!"

והרי את יודעת כמוני, אמא -

אין שום קודש במאה שערים.

אין שם ציונות.

אין שם חינוך

ואין שם חוק.

יש שם רק פורעי חוק -

ואנחנו משלמים.
ואנחנו שותקים.

ואני משאיר את הצעירים לבלות את ליל הקיץ הזה באהלים בשדרה -

וחוזר הביתה,

ומתכוון לשבת לכתוב על משבר החינוך,

ואז, עם שחר נוחת עיתון סוף השבוע ליד שער ביתנו,

ועיתון TheMarker (תודה לכם)

מגיש לי עם כוס הקפה שיחה עם מאיר שלו ואהרון צ'חנובר -

והם משוחחים על חינוך, ויעדים וערכים.

חובה לקרוא.

חובה גם להתעצבן.

ואמא יקרה שלי,
אפילו בננה לא מספיקה בכדי להירגע בשלב הזה.

וכן... אני יודע שאני מאריך הפעם ודוחק לך הזמן,

ואת מחכה כבר לשמוע מה אני מציע,

אבל תרשי לי ציטוט חובה אחד,
מתוך אותה שיחה שהזכרתי,
מפי איש חכם -
חתן פרס נובל לכימיה:

“אנחנו מדברים כאן על שינוי תרבותי עמוק; העובדה שנעלמו מחלקות למדעי יהדות, מחלקות למוסיקולוגיה ומחלקות להסטוריה מצביעה על כך שהאסון מחלחל לשכבות עומק.... מה לנו לשבת בכלל במקום הזה בין מאות מליוני אנשים אם אנחנו לא לומדים את ההסטוריה של עצמנו? אנחנו מקדשים אבנים וגושי אדמה כשאנחנו בכלל לא מבינים למה אנשים נאחזו פה אלפי שנים...”

שימי לב אמא - חתן פרס נובל לכימיה מדבר על מחלקה למדעי יהדות?

ואח"כ עדה יונת (ע"ע חתני פרס נובל) מצוטטת בדברה בהערצה על המורה שלה לתנ"ך בכיתה ד' (שבמקרה היה אביו של מאיר שלו...).

השתגעו?

כנראה שלא.

הם פשוט תוצר של מערכת חינוך אחרת.

אחידה.

מאוזנת יותר.

שפויה.

ולשם אנחנו חייבים להגיע -

בעצם, לשם אנחנו רוצים לחזור.

וכמו שכבר אמרתי לך פעם -

מי שלא רוצה -

שייצא.

ולמה לעסוק בזה דוקא עכשיו כאשר יש כל כך הרבה בעיות אחרות?

כי הכל מתחיל בשרשים -
וכעת העץ כולו כבר חולה,

וסטיות החינוך שצמחו בארץ הזאת

הן סטיות, 
הן מורסות,
הן הורסות,
והן הורידו אותה מן המסילה.
חשבי על זה...

הרבנות הראשית? משרד הדתות? מועצות דתיות?

מה זה בכלל?

אלוקינו שבשמיים צריך סוכנויות משנה?
מישהו נתן להן מונופול?

קראי מעכשיו לילד בשמו -
אוכלי חינם ושודדי הקופה הציבורית.
והרע מכל - 

אלה הם מצמיחי "העשבים השוטים".
והם מגדלים אותם על חשבונך.

הרבה עשבים שוטים הם מצמיחים לנו,
ללא עץ פרי אחד לרפואה -

וכל הגבעות שלנו מכוסות בהם.

וכל זאת - על חשבונך, אמא יקרה.
ומבלי ששאלו אותך - 
את מפרנסת עוד משפחה טפילה
שאותה אינך מכירה כלל. 
משפחה המקבלת את שכרה מממסד דתי -
שאותו את ממש לא צריכה -
שיתווך בינך לבין "אלוקינו שבשמיים ובארץ..."

אז מה נעשה?
הגיעה השעה למרוד ולשנות סדרי עולם.
סדרי מדינה מעוותים.
והשינוי אפשרי?

אפשרי.

הכרחי.

שאם לא כן, אבדנו את הארץ הטובה הזאת,

ובעוד אלפיים שנה אולי יאפשרו לנו מועד ב'.

ואם תרצו ותזוזו – אין זו אגדה.

ואת בטח שואלת,

מי יכול לחולל את השינוי הגדול הזה?
גדעון סער עם הפלסטרים שהוא מציע?
החרדים ישירו את ההמנון?
הצחיק אותי וגורם לך לבכות.
אז מהי התשובה האמיתית?
מי יכול לחולל את השינוי האמיתי -
את המהפכה הגדולה שנדרשת?

והתשובה כרגיל פשוטה -

בשלוש אותיות עבריות:

אַתֶּן!

שימי לב אמא – לשון נקבה.

המין החזק.
את וחברותייך.

אתן - האמהות של התלמידים בחינוך הממלכתי דל התקציבים;

אתן - המורות והמחנכות הרואות את תקציבי החינוך הדתי למיניו תופחים מקואליציה גרועה ומושחתת, לגרועה ומושחתת יותר;

אתן - האמהות של החיילים המבלות לילות ארוכים ללא שינה בעוד האברכים זוללי הביטוח הלאומי, סובאי התמיכות וההקצבות מיידים אבנים בשוטרים וקוראים להם "נאצים";

אתן - האמהות של הנוער שוכן האהלים בשדרות רוטשילד, שקוראות בעיתון על שרים וסרסורים העומדים לפתור את מצוקת הדיור בהקמת עוד עיר חרדית בחריש. עוד גטו מתבדל שיהיה מוטל לנצח כאבן ריחיים על צוארכן;

אתן - המשלמות את המסים למימון משכורות של רבנים פורעי חוק וסדר, המאמינים ב"תורת המלך" ולא זוכרים אפילו את המלכה שאותה הם מכריחים לשבת בספסלים האחוריים באוטובוסים הנפרדים;

אתן הרואות את התחבורה הציבורית שובתת בשבת ואת ילדיכן מחכים להסעות מזדמנות.

אתן שיודעות כמה עולה לכן חינוך ה"חינם" הממלכתי.
אתן המתייסרות בבתי דין רבניים תואמי ממשל איראני;
אתן שיודעות כי במלחמה הבאה בעת שילדיכן יסתערו, ימתינו חבריהם לפקודה ואישור מן הרבנים ומשיחי השקר.

אַתֶּן!

אַתֶּן צְרִיכוֹת לָקַחַת אֵת הָעִנְיָנִים בַּיָּדַיִם הַטּוֹבוֹת

להפריד את הדת (שכבודה במקומה מונח) מן המדינה,

להפנות את הכספים למה שבאמת חשוב לכולנו,

ולהחזיר את המדינה

לאזרחיה -

במקום למסור אותה על מגש של כסף

לרבני הרנטגן

ומשיחי הקמעות.
דת היא לא מדינה.
ודירות לזוגות צעירים אינן נבנות על ידי משגיחי כשרות ומזכירי מועצות דתיות.

ואיך תעשו את זה?

בהתחלה אמא אחת,

אחר כך בצמד,

אחר כך שלוש וארבע (והרי כך גם עצרתן כבר מלחמה אחת מיותרת ומקיזת דם)...

ואחר כך גל גדול.

כמו שאתן יודעות.
תשאירו את הציתנות בבית -
ותתחילו לחשוב לאן אנחנו באמת לוקחים את הדור הבא.
כי -


"פִּרְחַי פְּרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנָנִים וּבְהוֹד,
אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּׁמֶשׁ מִנְּשִׁיקָתָהּ רִאשׁוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֶה קֶלַח, קְטֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה..."


מי יטפל בהם אם לא את,
אמא יקרה.

וכל השאר מה יעשו?
ומה נעשה אנחנו?

חכי ותראי.

אם תרצו ותזוזו – אין זו אגדה.

אמא מולדת - טרפטו ברלין (עוד נחזור לדבר עליה)

נ.ב. ויסלחו לי שאול טשרניחובסקי והמורה לספרות שלי (מנוחתה עדן) על השימוש הכל-כך חופשי בשירו.

סיפור פשוט

סיפור פשוט – על מדינה ואזרחות.

זוכרים איך התחלנו בברלין -

על הכסא הבודד שמצולם למעלה?

אני מכיר אחד שהתחיל בבזל והגיע רחוק.

אם למדתם לימודי ליבה אתם יודעים מי האיש,

וכל השאר בין כה וכה לא קוראים את הבלוג הזה.

הם קוראים את זה:

ולזה הגיע זמן לשים סוף.

אז מה אנחנו בעצם רוצים?

מדינה אחת. עם אחד. חוק אחד.

נקודה.

אפשר לסיים כאן,

אבל אתם בטח רוצים הסבר -

אז נרחיב:

נתחיל במדינה אחת לעם אחד.

אנחנו חיים בתוך העיגול.

כחול לבן.

לכל מי שבעיגול -

צריכים להיות בדיוק אותם חובות;

וגם אותן זכויות.

אותה מערכת חינוך.

אותם תקציבים.

מי שלא רוצה -

שייצא.

למדינה שלנו יש חוקים.

חוק אחד לכולם -

את זה באמת שאין צורך להסביר.

אם עקרת לי זית,

או (חו"ח) נקבת צמיג של ג'יפ צה"לי -

לא חשוב אם אתה גר במגרון, הר ברכה, נצרת או ראש פינה -

אתה צריך לסגור שבת בתא עם רוזנשטיין.

זה פשוט;

דמוקרטיה בתוך העיגול -

פורעים ופשיסטים משיחיים-

בחוץ - 

או סגורים בתא.

החוק היחיד הוא חוק המדינה

ומי שמעדיף דין אחר -

שיארוז וינדוד.

אומרים שבטהרן אין ועדות קבלה

והטליבאן מנסה להשלים שורות.

מערכת חינוך?

אחת.

כל כך פשוט -

כל כך זול.

רוצה ללמוד משהו אחר?

בבקשה.

אפילו לימודי קודש (אם בא לך כאלה) -

אבל זה יהיה על חשבונך ובשעות הפנאי.

כמו באמריקה.

זרמים בחינוך?
מה זה?

זרם יש בברז,

וזרמה אצל הפר.

אצלנו יש חינוך -

אחד ואחיד.

אם לא נתחיל שם -

איך נהיה בסוף עם אחד כחול לבן?

אז בואו נחזור על העקרונות,

עד שתבינו:

עם אחד.

חינוך אחד.

חוק אחד.

רגע, אז מה יהיה עם החינוך ועם ששה בתי כנסת באבני חפץ הקטנה?

קודם תשאלו מה יהיה עם אבני חפץ.

אם יוחלט שהיא בתוך העיגול,

אהלן וסהלן.

נביא להם מים, חשמל חינוך וגם אינטרנט.

נביא להם גם בית ספר אחד ממלכתי,

יפה ומטופח.

ירצו בית כנסת?

ירצו... יבנו.

על חשבונם.

אתם מתחילים להבין.

דת היא לא מדינה.

מי שרוצה רשאי להיות מאמין.

מי שרוצה להאמין וזקוק לתשמישים – משלם.

אחד משקיע באופניים,

השני בכדורגל

השלישי באלוהים.

עם חופשי בארצנו.

דת ומדינה לא הולכים ביחד.

לשום מקום.

ומועצות דתיות, ואברכי משי ומשגיחי כשרות?

על חשבון המאמינים.

לא על חשבוני.

ונישואים וגירושים וקבורה?

על חשבוננו – לפי חוקי המדינה.

רוצים גם רב, קאדי או כומר?

תשלמו.

ורק תחשבו כמה מובטלים יהיו בתחילת הדרך.

כמה כסף נחסוך לעם היושב בציון -

כשנפסיק לממן את אלה שתורתם אומנותם -

וידם שלוחה לתוך כיסינו.

תורתם אומנותם?

שיקנו במכולת דברי אומנות.

תורתם קרדום לחפור בו?

נראה להם כמה הרים שדורשים חציבה לפיתוח כבישים,

אולי נשלח אותם לקצור גושי מלח בים המוות.

אולי הם יגלו בסוף את אשת לוט -

ואולי משפחת עופר תשלם להם.

אנחנו – לא!

והצבא, מה איתו?

אחד.

ומיליציות על הגבעות?

אף אחת.

תתבוננו שנית בעיגול הכחול לבן -

תתרכזו היטב.

בפנים לבן טהור.

אנחנו בפנים והפשיזם בחוץ.

ומיעוטים – מה איתם?

מה השאלה?
לכל מי שרוצה לחיות כאן -

אותם חובות – אותן זכויות.

שירות חובה?

בצה"ל או בשירות לאומי.

באותו הגיל.

אותו התרגיל.

אותה תקופה.

בנים, בנות?

מה שתרצו, מה שתחליטו.

לכולם.

בני ברק, רהט, ירושלים, בית השיטה ובית שאן -

וכן.

גם תל אביב.

מי שבתוך העיגול -

זה אנחנו.

מי שמחוץ לעיגול -

זה שאר העולם.

גודל העיגול בכלל לא משנה כרגע.

ומי יגרום לפלא הזה לקרות?

חכו לשבוע הבא.

גם לזה יש לנו הצעה לפתרון.

אם תרצו ותזוזו – אין זו אגדה.