השם עושה את המקום והמקום את השם.
כיכר בבל.
אביב 2011, מזג האוויר מלטף והמקום הומה אדם.
ברלין מרופדת בתיירים. בודדים וקבוצות.
בליל שפות אינסופי.
בליל שפות אינסופי.
בדרך כלל אני משתדל להתרחק מהם.
אבל בשלושה אתרים בעיר הזאת הם ממגנטים אותי.
- האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו בשואה (שימו לב לשם הרשמי – לא סתם אנדרטת השואה) - Denkmal für die ermordeten Juden Europas
- מוזיאון הטופוגרפיה של הטירור - Topographie des Terrors
- וכיכר בבל.
על השניים הראשונים – תקראו לבד.
הם בחזקת חוויה אישית מטלטלת.
על האחרון – אספר לכם,
ולא כמדריך תיירים.
מי אני שאעשה זאת?
קטונתי.
הכיכר עמוסה במונומטים מכל צדדיה, מעליה ומתחתיה...
האופרה, למשל, בצידה המזרחי – נהרסה פעמיים(!) במלחמה. הרברט פון קאריאן ניצח בה על אופרות להנאת הנאצים ודניאל בארנבוים "שלנו" הוא המנהל הנוכחי שלה.
אבל בשבילי, העיקר הוא מה שמתחת לכיכר.
הספרייה הריקה של מיכה אולמן זועקת אלי מתוך האדמה.
אני מזגזג על האופניים בין קבוצות התיירים.
מדלג בזהירות על היפנים, הסקנדינבים והרוסים (לא מבין מילה)
אותם - אני מבין פחות או יותר.
מקשיב לדברי ההסבר של המדריכים, מבחין גם בתגובות המאזינים.
שם לב לניואנסים הדקים.
מכאן והלאה אין תצפית מדעית –
התרשמות בלבד, תצפית אנתרופולוגית.
לאמריקאים מסבירים בדיוק מי היו היינריך היינה וקרל מרקס – שגם את ספריהם שרפו במקום. את זיגמונד פרויד מזכירים להם רק בשם – כולם מכירים אותו באמריקה.
לגרמנים, ויש הרבה כאלה, מסבירים באריכות יתר.
צעירים ומבוגרים עומדים בסבלנות ומקשיבים לציטוט של היינריך היינה כי "במקום שבו שורפים ספרים – עוד ישרפו אנשים".
וגם מסבירים לרובם כי הוא כתב זאת במחזה ב-1821(!) והתייחס בדבריו לשריפת הקוראן המוסלמי. הם עומדים ושומעים על גבלס, פרופוגנדה, על הקשר לסטודנטים באוניברסיטת הומבולדט, הנמצאת ממש מעבר לרחוב, וכן הלאה וכן הלאה. הסבר ארוך ומפורט.
לא מוותרים להם על פרטים.
והקהל הגרמני – ממושמע כמובן. עומד מבלי לזוז.
לא מוותרים להם על פרטים.
והקהל הגרמני – ממושמע כמובן. עומד מבלי לזוז.
נראים קשובים ושקטים. פולטים מפעם לפעם מלות הזדהות שאחת מהן קורעת לי את עור התוף – schrecklich (איום ונורא...)
אין לי רחמים עליהם.
והישראלים?
קל לזהות אותם (על כך בפעם אחרת...)
בבוקר אחד האזנתי לשלוש קבוצות מ"שלנו".
לשתיים מהן סיפרו ששריפת הספרים היתה חלק מאירועי ליל הבדולח ב-1938 (אותה הטעות מופיעה גם באתר עכבר עולם http://tinyurl.com/6d8vr9w ) ברקע שמעתי כמה קללות חרישיות באי אילו שפות שונות (כיאה לקהל מארץ קולטת עלייה), המופנות לעם המקומי.
טלפונים סלולרים צלצלו (כרגיל) וסמסים נשלחו ונתקבלו (כרגיל) והכל ביחד נגמר מהר (כרגיל).
חלק מהנוכחים לא התקרבו אפילו לראות את מה שמוצג מתחת לאריח הזכוכית הגדול באמצע הכיכר...
"חפיף" – באיזו שפה זה?
אנחנו הישראלים... יודעים כבר הכל.
כמו שנאמר לעיל - אין כאן מדע – רושם בלבד.
תוצר של חינוך ישראלי.
ומערכת החינוך שלנו -
חברת מקינזי דירגה אותה במחקרה האחרון בין ארמניה וצ'ילי -
בינוניות ממשית.
נמוכה ביחס למדינות מפותחות.
כמו שנאמר לעיל - אין כאן מדע – רושם בלבד.
תוצר של חינוך ישראלי.
ומערכת החינוך שלנו -
חברת מקינזי דירגה אותה במחקרה האחרון בין ארמניה וצ'ילי -
בינוניות ממשית.
נמוכה ביחס למדינות מפותחות.
וגדעון סער, שר החינוך, הבטיח לקחת את ילדינו לסיור במערת המכפלה.
בדרך יעצרו בטח גם בקריית ארבע.
אחר כך יוסיפו לסיור גם את קברו של ברוך גולדשטיין.
הרי גם זה אתר מורשת...
ואת המצטיינים יסיעו גם לתפילה בקבר יוסף.
ובאה מנוחה ללימור ליבנת וציפי חוטובלי.
בוקר אביבי בכיכר בבל,
ואני חושב על קבר יוסף...
ואתם?
אתם שותקים כמו דגים.
כמו ששתקו כאן כאשר שרפו כמה ספרים ישנים.
רכבתי הלאה לקפה איינשטיין, שתיתי קפה, אכלתי שטרודל תפוחים ונרגעתי.
נ.ב.(1) את ההרחבה ההסטורית הנכונה – תמצאו לבד, או שתקבלו כאן אם תבקשו יפה (ותודה על התגובות, אבל למה שלא תגיבו ישר כאן...)
נ.ב. (2) ההיגוי הנכון של שם הכיכר הוא Bebel ע"ש אוגוסט בבל– סתם התאים לי למגדל בבל.
 |
| האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו בשואה |
שכחת להזכיר שאמנם אנחנו יודעים הכל, אבל גם כשלא אפשר להעתיק (ע"ע הבגרות בתנ"ך השבוע) - - ואפילו לא אתייחס למגמה המאיימת של פוליטיזציה בחינוך - בסה"כ, גם כאן, אנו רק מעתיקים את המגמה המצוינת של שכנינו ה'נאורים' כמו הסורים והלבנונים, שמלמדים את ילדיהם הרכים איך האויבים הציוניים זוממים להתקיפם כל בוקר וליל.
השבמחקובכל זאת - יש תקוה. אני בהחלט חושב שבשנים הקרובות נראה כאן יותר מיזמים חינוכיים של "הורים שנמאס להם"/"מורים שנמאס להם" וכו' - שפשוט הולכים ועושים מה שהמערכת לא עושה.
כולי תקווה שבקרוב הם יוכלו לעשות זאת גם באמצעות חומרים ראשוניים (ספרים, עיתונים, תצלומים) שלא היו זמינים חינמית עד היום - שיהווה תחליף נאה לספרי ההסטוריה המצומצמים מדיי שהולכים ומצטמצמים מדיי שנה-שנתיים.