אמא יקרה,
אני יודע שהבטחתי להמליץ על כיוון לפתרון.
אני יודע שהזמן דוחק.
אני יודע שלחץ הדם הלאומי שלנו עולה לרמות מסוכנות
וזה קורה דוקא בזמן שהרופאים שובתים.
אבל אני...
אני דוקא רוצה להתחיל עם שיר:
"רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר זרַע טָמַנּוּ..
לֹא עוֹד" (!)
גם אני, בדיוק כמוך אמא, קראתי את עיתוני סוף השבוע האחרון
ונאחזתי חלחלה.
כך בדיוק נראית מדינה שאיבדה דרך.
החלטתי לצאת להירגע
והלכתי לטייל קצת בחצות הלילה
בשדרות רוטשילד בתל-אביב -
השדרות ע"ש הנדיב הידוע.
ושם ראיתי אותם
בטורי אהלים קטנים.
ראיתי את צעירי הארץ הטובה הזאת השובתים שם -
בגלל מצוקת הדיור,
ונזכרתי בהמשך השיר:
"הֵא לָךְ הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נֹעַר טְהַר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַּפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶׁתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית וְאֵיפֹה?"
מודה באשמה- היינו בזבזנים עד מאד.
אפילו יותר מהנדיב הידוע,
שעל שמו קרויה השדרה.
הזנחנו את הנוער הזה.
בדרך כלל... אנחנו שומעים את השיר הזה בטקסי אזכרה -
ושכחנו את החיים.
הרשינו לממשלות הנבובות של המדינה הזאת -
לבזבז את כספנו על ממסד דתי ענק המשרת רק את עצמו.
על מערכות חינוך נפרדות המקדשות בערות,
ועל גדודי אוכלי חינם שאנו נושאים על גבנו;
ואילו... אילו רק היה זה אחרת -
יכולנו לשכן את כל הנוער הזה
אז מה אנחנו בעצם רוצים?
מדינה אחת.
חוק אחד.
חינוך אחיד.
עכשיו!
ומה אנחנו מקבלים במקום זה?
מהומות במאה שערים.
אני קורא בעיתון:
"...שתי דמויות מפתח החשודות בעבירות מס בשכונה החרדית נעצרו - ובמקום פרצה הפגנה אלימה שבה נפצעו שישה שוטרים. ולסערה הבאה? החרדים דורשים לסגור 42 רחובות לתנועה בשבת....”
אכן היינו בזבזנים עד מאד.
והמדינה שלנו -
איפה היא?
מה היא עושה?
"וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתּוֹ!
מֵאָה שְׁעָרִים הוֹד וָכֹחַ, קֹדֶשׁ לְעַם מְכוֹרָתוֹ!"
והרי את יודעת כמוני, אמא -
אין שום קודש במאה שערים.
אין שם ציונות.
אין שם חינוך
ואין שם חוק.
יש שם רק פורעי חוק -
ואנחנו משלמים.
ואנחנו שותקים.
ואני משאיר את הצעירים לבלות את ליל הקיץ הזה באהלים בשדרה -
וחוזר הביתה,
ומתכוון לשבת לכתוב על משבר החינוך,
ואז, עם שחר נוחת עיתון סוף השבוע ליד שער ביתנו,
ועיתון TheMarker (תודה לכם)
מגיש לי עם כוס הקפה שיחה עם מאיר שלו ואהרון צ'חנובר -
והם משוחחים על חינוך, ויעדים וערכים.
חובה לקרוא.
חובה גם להתעצבן.
ואמא יקרה שלי,
אפילו בננה לא מספיקה בכדי להירגע בשלב הזה.
וכן... אני יודע שאני מאריך הפעם ודוחק לך הזמן,
ואת מחכה כבר לשמוע מה אני מציע,
אבל תרשי לי ציטוט חובה אחד,
מתוך אותה שיחה שהזכרתי,
מפי איש חכם -
חתן פרס נובל לכימיה:
“אנחנו מדברים כאן על שינוי תרבותי עמוק; העובדה שנעלמו מחלקות למדעי יהדות, מחלקות למוסיקולוגיה ומחלקות להסטוריה מצביעה על כך שהאסון מחלחל לשכבות עומק.... מה לנו לשבת בכלל במקום הזה בין מאות מליוני אנשים אם אנחנו לא לומדים את ההסטוריה של עצמנו? אנחנו מקדשים אבנים וגושי אדמה כשאנחנו בכלל לא מבינים למה אנשים נאחזו פה אלפי שנים...”
שימי לב אמא - חתן פרס נובל לכימיה מדבר על מחלקה למדעי יהדות?
ואח"כ עדה יונת (ע"ע חתני פרס נובל) מצוטטת בדברה בהערצה על המורה שלה לתנ"ך בכיתה ד' (שבמקרה היה אביו של מאיר שלו...).
השתגעו?
כנראה שלא.
הם פשוט תוצר של מערכת חינוך אחרת.
אחידה.
מאוזנת יותר.
שפויה.
ולשם אנחנו חייבים להגיע -
בעצם, לשם אנחנו רוצים לחזור.
וכמו שכבר אמרתי לך פעם -
מי שלא רוצה -
שייצא.
ולמה לעסוק בזה דוקא עכשיו כאשר יש כל כך הרבה בעיות אחרות?
כי הכל מתחיל בשרשים -
וכעת העץ כולו כבר חולה,
וסטיות החינוך שצמחו בארץ הזאת
הן סטיות,
הן מורסות,
הן הורסות,
והן הורידו אותה מן המסילה.
חשבי על זה...
הרבנות הראשית? משרד הדתות? מועצות דתיות?
מה זה בכלל?
אלוקינו שבשמיים צריך סוכנויות משנה?
מישהו נתן להן מונופול?
קראי מעכשיו לילד בשמו -
אוכלי חינם ושודדי הקופה הציבורית.
והרע מכל -
אלה הם מצמיחי "העשבים השוטים".
והם מגדלים אותם על חשבונך.
הרבה עשבים שוטים הם מצמיחים לנו,
ללא עץ פרי אחד לרפואה -
וכל הגבעות שלנו מכוסות בהם.
וכל זאת - על חשבונך, אמא יקרה.
ומבלי ששאלו אותך -
את מפרנסת עוד משפחה טפילה
שאותה אינך מכירה כלל.
משפחה המקבלת את שכרה מממסד דתי -
שאותו את ממש לא צריכה -
שיתווך בינך לבין "אלוקינו שבשמיים ובארץ..."
אז מה נעשה?
הגיעה השעה למרוד ולשנות סדרי עולם.
סדרי מדינה מעוותים.
והשינוי אפשרי?
אפשרי.
הכרחי.
שאם לא כן, אבדנו את הארץ הטובה הזאת,
ובעוד אלפיים שנה אולי יאפשרו לנו מועד ב'.
ואם תרצו ותזוזו – אין זו אגדה.
ואת בטח שואלת,
מי יכול לחולל את השינוי הגדול הזה?
גדעון סער עם הפלסטרים שהוא מציע?
החרדים ישירו את ההמנון?
הצחיק אותי וגורם לך לבכות.
אז מהי התשובה האמיתית?
מי יכול לחולל את השינוי האמיתי -
את המהפכה הגדולה שנדרשת?
והתשובה כרגיל פשוטה -
בשלוש אותיות עבריות:
אַתֶּן!
שימי לב אמא – לשון נקבה.
המין החזק.
את וחברותייך.
אתן - האמהות של התלמידים בחינוך הממלכתי דל התקציבים;
אתן - המורות והמחנכות הרואות את תקציבי החינוך הדתי למיניו תופחים מקואליציה גרועה ומושחתת, לגרועה ומושחתת יותר;
אתן - האמהות של החיילים המבלות לילות ארוכים ללא שינה בעוד האברכים זוללי הביטוח הלאומי, סובאי התמיכות וההקצבות מיידים אבנים בשוטרים וקוראים להם "נאצים";
אתן - האמהות של הנוער שוכן האהלים בשדרות רוטשילד, שקוראות בעיתון על שרים וסרסורים העומדים לפתור את מצוקת הדיור בהקמת עוד עיר חרדית בחריש. עוד גטו מתבדל שיהיה מוטל לנצח כאבן ריחיים על צוארכן; אתן - המשלמות את המסים למימון משכורות של רבנים פורעי חוק וסדר, המאמינים ב"תורת המלך" ולא זוכרים אפילו את המלכה שאותה הם מכריחים לשבת בספסלים האחוריים באוטובוסים הנפרדים;
אתן הרואות את התחבורה הציבורית שובתת בשבת ואת ילדיכן מחכים להסעות מזדמנות.
אתן שיודעות כמה עולה לכן חינוך ה"חינם" הממלכתי.
אתן המתייסרות בבתי דין רבניים תואמי ממשל איראני;
אתן שיודעות כי במלחמה הבאה בעת שילדיכן יסתערו, ימתינו חבריהם לפקודה ואישור מן הרבנים ומשיחי השקר.
אַתֶּן!
אַתֶּן צְרִיכוֹת לָקַחַת אֵת הָעִנְיָנִים בַּיָּדַיִם הַטּוֹבוֹת
להפריד את הדת (שכבודה במקומה מונח) מן המדינה,
להפנות את הכספים למה שבאמת חשוב לכולנו,
ולהחזיר את המדינה
לאזרחיה -
במקום למסור אותה על מגש של כסף
לרבני הרנטגן
ומשיחי הקמעות.
דת היא לא מדינה.
ודירות לזוגות צעירים אינן נבנות על ידי משגיחי כשרות ומזכירי מועצות דתיות.
ואיך תעשו את זה?
בהתחלה אמא אחת,
אחר כך בצמד,
אחר כך שלוש וארבע (והרי כך גם עצרתן כבר מלחמה אחת מיותרת ומקיזת דם)...
ואחר כך גל גדול.
כמו שאתן יודעות.
תשאירו את הציתנות בבית -
ותתחילו לחשוב לאן אנחנו באמת לוקחים את הדור הבא.
כי -
"פִּרְחַי פְּרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנָנִים וּבְהוֹד,
אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּׁמֶשׁ מִנְּשִׁיקָתָהּ רִאשׁוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֶה קֶלַח, קְטֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה..."
מי יטפל בהם אם לא את,
אמא יקרה.
וכל השאר מה יעשו?
ומה נעשה אנחנו?
חכי ותראי.
אם תרצו ותזוזו – אין זו אגדה.
 |
| אמא מולדת - טרפטו ברלין (עוד נחזור לדבר עליה) |
נ.ב. ויסלחו לי שאול טשרניחובסקי והמורה לספרות שלי (מנוחתה עדן) על השימוש הכל-כך חופשי בשירו.
