סיפור פשוט

סיפור פשוט – על מדינה ואזרחות.

זוכרים איך התחלנו בברלין -

על הכסא הבודד שמצולם למעלה?

אני מכיר אחד שהתחיל בבזל והגיע רחוק.

אם למדתם לימודי ליבה אתם יודעים מי האיש,

וכל השאר בין כה וכה לא קוראים את הבלוג הזה.

הם קוראים את זה:

ולזה הגיע זמן לשים סוף.

אז מה אנחנו בעצם רוצים?

מדינה אחת. עם אחד. חוק אחד.

נקודה.

אפשר לסיים כאן,

אבל אתם בטח רוצים הסבר -

אז נרחיב:

נתחיל במדינה אחת לעם אחד.

אנחנו חיים בתוך העיגול.

כחול לבן.

לכל מי שבעיגול -

צריכים להיות בדיוק אותם חובות;

וגם אותן זכויות.

אותה מערכת חינוך.

אותם תקציבים.

מי שלא רוצה -

שייצא.

למדינה שלנו יש חוקים.

חוק אחד לכולם -

את זה באמת שאין צורך להסביר.

אם עקרת לי זית,

או (חו"ח) נקבת צמיג של ג'יפ צה"לי -

לא חשוב אם אתה גר במגרון, הר ברכה, נצרת או ראש פינה -

אתה צריך לסגור שבת בתא עם רוזנשטיין.

זה פשוט;

דמוקרטיה בתוך העיגול -

פורעים ופשיסטים משיחיים-

בחוץ - 

או סגורים בתא.

החוק היחיד הוא חוק המדינה

ומי שמעדיף דין אחר -

שיארוז וינדוד.

אומרים שבטהרן אין ועדות קבלה

והטליבאן מנסה להשלים שורות.

מערכת חינוך?

אחת.

כל כך פשוט -

כל כך זול.

רוצה ללמוד משהו אחר?

בבקשה.

אפילו לימודי קודש (אם בא לך כאלה) -

אבל זה יהיה על חשבונך ובשעות הפנאי.

כמו באמריקה.

זרמים בחינוך?
מה זה?

זרם יש בברז,

וזרמה אצל הפר.

אצלנו יש חינוך -

אחד ואחיד.

אם לא נתחיל שם -

איך נהיה בסוף עם אחד כחול לבן?

אז בואו נחזור על העקרונות,

עד שתבינו:

עם אחד.

חינוך אחד.

חוק אחד.

רגע, אז מה יהיה עם החינוך ועם ששה בתי כנסת באבני חפץ הקטנה?

קודם תשאלו מה יהיה עם אבני חפץ.

אם יוחלט שהיא בתוך העיגול,

אהלן וסהלן.

נביא להם מים, חשמל חינוך וגם אינטרנט.

נביא להם גם בית ספר אחד ממלכתי,

יפה ומטופח.

ירצו בית כנסת?

ירצו... יבנו.

על חשבונם.

אתם מתחילים להבין.

דת היא לא מדינה.

מי שרוצה רשאי להיות מאמין.

מי שרוצה להאמין וזקוק לתשמישים – משלם.

אחד משקיע באופניים,

השני בכדורגל

השלישי באלוהים.

עם חופשי בארצנו.

דת ומדינה לא הולכים ביחד.

לשום מקום.

ומועצות דתיות, ואברכי משי ומשגיחי כשרות?

על חשבון המאמינים.

לא על חשבוני.

ונישואים וגירושים וקבורה?

על חשבוננו – לפי חוקי המדינה.

רוצים גם רב, קאדי או כומר?

תשלמו.

ורק תחשבו כמה מובטלים יהיו בתחילת הדרך.

כמה כסף נחסוך לעם היושב בציון -

כשנפסיק לממן את אלה שתורתם אומנותם -

וידם שלוחה לתוך כיסינו.

תורתם אומנותם?

שיקנו במכולת דברי אומנות.

תורתם קרדום לחפור בו?

נראה להם כמה הרים שדורשים חציבה לפיתוח כבישים,

אולי נשלח אותם לקצור גושי מלח בים המוות.

אולי הם יגלו בסוף את אשת לוט -

ואולי משפחת עופר תשלם להם.

אנחנו – לא!

והצבא, מה איתו?

אחד.

ומיליציות על הגבעות?

אף אחת.

תתבוננו שנית בעיגול הכחול לבן -

תתרכזו היטב.

בפנים לבן טהור.

אנחנו בפנים והפשיזם בחוץ.

ומיעוטים – מה איתם?

מה השאלה?
לכל מי שרוצה לחיות כאן -

אותם חובות – אותן זכויות.

שירות חובה?

בצה"ל או בשירות לאומי.

באותו הגיל.

אותו התרגיל.

אותה תקופה.

בנים, בנות?

מה שתרצו, מה שתחליטו.

לכולם.

בני ברק, רהט, ירושלים, בית השיטה ובית שאן -

וכן.

גם תל אביב.

מי שבתוך העיגול -

זה אנחנו.

מי שמחוץ לעיגול -

זה שאר העולם.

גודל העיגול בכלל לא משנה כרגע.

ומי יגרום לפלא הזה לקרות?

חכו לשבוע הבא.

גם לזה יש לנו הצעה לפתרון.

אם תרצו ותזוזו – אין זו אגדה.